תיאום כוונות עם ברק
מאת: יוני ויינריב :: 2008 / 12 / 31
תמכתי בפעולה בלבנון, אה, סליחה, מלחמת לבנון השנייה.
חשבתי שהיא הייתה צריכה להיגמר אחרי יומיים-שלושה. ההישגים ב-30 הימים הנוספים של מלחמת לבנון השנייה היו נמוכים מהמחיר – תודעתית, מבחינת הרושם על הצד השני, וכמובן מבחינת פצועים וחללים שלנו .
תמכתי בתגובה צבאית כלשהי של ישראל על מתקפת הקסאמים הנוכחית, חשבתי בסוף היום הראשון שעד כה היא מתנהלת בסדר, ושהיא צריכה להסתיים ממש בקרוב, ובשום פנים ואופן לא "להתגלגל" לפעולה קרקעית משמעותית.
הפעולה בעזה נראית יותר ויותר כמו שידור חוזר של המלחמה בלבנון.
אם אז נגמר בנק המטרות הממוקדות בחזבאללה אחרי יומיים-שלושה, הרי בעזה, הקטנה יותר, מול חמאס, המרשים הרבה פחות – מן הסתם המטרות האיכותיות באמת נגמרו אחרי יום.
בבחירה מבין האופציות שהמציאות מציעה לי – הייתי בוחר בהפסקת האש ההומניטארית שברק קידם, הייתה נותנת לנו רגע לנשום ולחשוב יותר רגוע.
בסדר, אולי היה צורך בפעולה בת יומיים-שלושה בכל זאת, בשביל הקתרזיס הלאומי, בשביל הנקמה, בשביל המסר, ההרתעה לטווח הבינוני – מבחינתי כל אלה מטרות לגיטימיות. ההנהגה והעם בעזה מספקים לעצמם קתרזיס ונקמה על חשבון תושבי עוטף עזה כבר שנים. יצר הנקם אולי אינו נאצל במיוחד, אבל גם הוא לגיטימי.
כשחיים אורון אמר בערוץ השני במהדורה בסוף יום המלחמה הראשון דברים דומים, שעל אף תמיכה כללית בפעולה, עכשיו צריך לשאוף לסיים אותה במהירות האפשרית – רוני דניאל ענה לו, שאי אפשר לסיים את המבצע עד שהושגו היעדים שהוגדרו לו, ואם הוא חושב שאלה הושגו – אז בהחלט יש לסיים. דניאל טען שמטרת המבצע היא להבהיר לחמאס שלא נעבור בשקט על ירי רקטות על-ידם, ונגבה מהם על כך מחיר כבד, והעובדה שהם ממשיכים לירות מראה שטרם הובן המסר.
קשה עד בלתי אפשרי להבהיר משהו שאינו נכון. אנחנו כמובן נמשיך לעבור בשקט על ירי מעט רקטות על מעט יישובים, ונמשיך להגיב על 'התפרצויות' כמו הנוכחית, וגם לפעול לפעמים בניגוד ל'תהדיה' לסיכול פעילות מסוכנת של החמאס.
במלחמה הקודמת, רוני דניאל שימש כסמל לכלל התקשורת המתסיסה את הציבור להתלהם, ואחר כך תתסיס אותו להיבהל, לפחד ולברוח, ואת כל אחד ממצבי הרוח אותם העצימה, תשדר בהגזמה בוטה. אז אותו רוני דניאל היה אולי הקול המכריע בקבלת ההחלטות הממשלתית. אפשר לקוות שהצמד ברק – אשכנזי עם אולמרט שנכווה במלחמה הקודמת, יהיו לחיצים פחות על-ידי התקשורת משהיו אולמרט וחלוץ - שני ספינולוגים , ולצערנו, פרץ, שנקלע ביניהם שלא בטובתו, אך אני עדיין חושש שקולו, כלומר קול התקשורת יהיה שוב קול מכריע.
גיוס המילואים וההכנות לכניסה קרקעית גורמות לי להשתכנע ששוב במקום להסתפק בהכרזה על הצלחה במבצע מוגבל שנועד למטרה מוגבלת - ענישה של החמאס על 'התפרצותו', אנחנו הולכים שוב על פעולה ללא מטרות מוגדרות.
אין ולא יהיו הישגים מוגדרים טובים יותר מהתוצאה כרגע. האם הפעולה חייבת להסתיים רק לאחר אסון בנוסח 'כפר קנא' או דומיו, האם ההנהגה שלנו מרגישה שכל פעולה שלנו חייבת להסתיים רק תחת לחץ בינלאומי, שאנחנו לא יכולים להכריז פעם אחת פשוט "ניצחנו במידה מספקת, מיצינו, נחזור לסבבים נוספים אם לא תירגעו".
אולי גיוס המילואים הוא עוד תכסיס הטעיה, כמו העברת המזון, לרמוז שיש לנו אורך נשימה בפעולה, כדי להוציא מהחמאס הסדר יותר טוב – אני רוצה להאמין, אבל לא אופטימי. אני לא חושב שאפשר להוציא מהחמאס תנאי כניעה טובים בקלות רבה כל כך, אני חושש שהם לא כל כך רגישים לאבדות, ושאולי אפילו שאפו למתקפה הזאת כדי להטות ימינה את תוצאות הבחירות בישראל - כפי שעשו בבחירות 96' כדי שנתניהו יבחר.
באופן כללי אני נוטה להרגיש שהנושא הדחוף, החריף, המשברי והחמור והמידרדר במדינת ישראל הוא הנושא הכלכלי ונושא הריבוד החברתי – "הפערים". וכל הזמן הנושא הביטחוני מסתיר אותו. אבל יש לנו הרי גם דעות בנושא המדיני-בטחוני, ובעיני הציבור זה נושא מכריע, אני חושב שזה שנעלה את הדיון בינינו בנושא הזה כאן – יעניין אנשים.
בואו נדבר על זה?
[אם כבר הזכרתי את התקשורת, שיפסיקו לשדר את המלחמה יום ולילה ללא הפסקה! אין להם מה לומר, הם טוחנים מים, זה לא עושה טוב לאף אחד, מלהיט יצרים בהתחלה ומעודד תבוסתנות בטווח הבינוני-קצר. ובדרך הם מודיעים לחמאס בזמן אמת על כל פגיעה שלו כדי לעזור לו בטיווח הארטילרי: "עכשיו הייתה פגיעה ישירה בגן בבאר שבע", "עכשיו היו שתי פגיעות ברצף באיזור התעשייה של שדרות"... – זה 'מסירת מידע לאויב בזמן מלחמה'. הייתי מסתפק בסיכום הנפגעים לאותו יום, שהם הצליחו להגיע לטווח יותר מרשים, סבבה, אפשר גם את זה לדווח – אבל זה לא מלהיב, לא יוצר רייטינג.
שוק! אני רוצה יותר צנזורה צבאית בזמן מלחמה; בין מלחמות – פחות, במלחמה – הרבה יותר.]
יוני ויינריב – שריג, עורך בהוצאת "שלם", מארגן ב"כוח לעובדים" וטווה שינוי.
אנחנו מצפים מכם להרים את הכפפה ולכתוב מאמרים לגליון הבא.
